מנורה חברה לביטוח בע"מ 520042540 נ' עיריית חיפה

פסק דין

בפניי תביעת שיבוב, בגין פיצויים ששולמו ע"י התובעת לידי מר בן שבת חזי , הוא המבוטח של התובעת ונהג רכב המבוטח (להלן: "המבוטח"), בשל נזקים שנגרמו לרכב המבוטח מ.ר. 7900174, (להלן: "הרכב") , עקב כניסתו לשלולית מים ביום 11.11.12 ברח' משה שרת בקרית חיים.

העובדות בתמצית

1.ביום 11.11.12 נסע הרכב המבוטח ברחוב משה שרת בקרית חיים.

2.הרכב נכנס לשלולית מים בכביש, ומנועו דמם. (להלן: "האירוע").

3.עקב האירוע, נגרמו נזקים לרכב, והתובעת שילמה פיצויים למבוטח על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, ובסה"כ 18,960 ₪ .

טענות הצדדים

4.התובעת טענה כי, הנתבעת כרשות מקומית, אחראית על תחזוקתם ותקינותם של הכבישים שבשטח שיפוטה, ובכללם רח' משה שרת בו אירע האירוע.

5.עוד טענה התובעת כי, בנסיבות האירוע חל הכלל "הדבר מדבר בעדו" ו- "הדבר מסוכן" ועל הנתבעת להוכיח כי הנזקים אירעו שלא מרשלנותה או רשלנות מי מטעמה.

6.בנוסף, התובעת טענה כי הנזקים אירעו בשל הפרת חובה חקוקה ו/או מחמת רשלנותה של הנתבעת לרבות, מאחר שהנתבעת לא דאגה לניקוז ראוי במקום, לא בדקה את תקינות ותחזוקת הכבישים, לא נערכה לכמויות חריגות של גשם, לא בדקה ולא תחזקה כנדרש את תשתית הניקוז, ולמרות שידעה או הייתה צריכה לדעת על קיומו של המפגע התעלמה ועצמה עיניים, לא דאגה לסלק את המפגע, לא הציבה שילוט מתאים, לא סימנה ולא הזהירה מפני קיומו של המפגע, ולא עשתה את אשר הייתה חייבת לעשות כרשות מקומית האחראית לתקינותם ואחזקתם של הכבישים.

7.מנגד, טענה הנתבעת כי ההצפה, שאירעה ברח' משה שרת, נובעת מכמויות משקעים גדולה שירדה, ומכך שרח' משה שרת הוא הרחוב הנמוך ביותר באזור, דבר שגורם לכך כי המים מכל הרחובות הסמוכים נקווים אליו.

8.הנתבעת טענה כי, על מנת לפתור את בעיית הניקוז ברחוב, הותקנה בו ,לפני מספר שנים, משאבה חשמלית שתפקידה לרוקן כל מספר שעות, את המים מהכביש. בנוסף לכך, יזם אגף המים הביוב והניקוז, הנחת מובל ניקוז ראשי חדש, ברח' שדרות אח"י אילת, במטרה להקל על העברת מי הנגר מהרחובות הסמוכים לרחוב משה שרת, כך שהמדובר בפרויקט שעלותו מסתכמת ביותר מ- 14,000,000 ₪ ועל כן הוא מבוצע בשלבים, והתקנתו טרם הושלמה.

9.הנתבעת הוסיפה כי אינה אחראית לנזק, וכי האירוע התרחש מנסיבות שאין לה שליטה עליהן, ולא ידעה ולא הייתה צריכה לצפות את האירוע.

10.עוד טענה הנתבעת כי המבוטח לא נקט זהירות סבירה בשימוש ברכב, ונטל הראייה על התובעת להוכיח שלא התרשל.

11.הנתבעת טענה כי האירוע התרחש בשל התרשלותו של המבוטח, שלא מנע את התרחשותו מקום שהיה יכול לעשות כן.

12.הנתבעת טענה כי למבוטח אשם תורם של 100%, שכן הוא לא היה עירני, לא הבחין במפגע, לא דאג למנוע חדירת המים למנוע הרכב ע"י הדממתו, נכנס במודע ותוך נטילת סיכון בלתי סביר לשלולית המים, ונהג שלא בהתאם לתנאי הדרך ומזג האוויר.

13.הנתבעת טענה כי הנזק אירע כתוצאה ממחדליו ומעשיו של המבוטח בין משום שלא כיבה את מנוע הרכב ועצר בצד הדרך, בין משום שלא בחר לנסוע בדרך חלופית, ובין משום שהמשיך בנסיעה בשלולית המים, ותוך נטילת סיכון בלתי סביר.

14.הנתבעת הכחישה בנוסף גם את גובה הנזק.

דיון והכרעה

15.השאלה שעומדת להכרעה בפניי היא, האם הנתבעת חבה בחובת זהירות כלפי המבוטח והתובעת? ואם כן- האם הנתבעת הפרה חובה זו?